מדינת ישראל נ' כפר נחום מסעדה וחוף פרטי 2003 בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה לעיון בתיק בית בהתאם לתקנה 4(ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות").

על פי הנטען בבקשה, המבקשת הינה הבעלים של המקרקעין הנמצאים בין רצועת חוף כנרת לכביש טבגה-כפר נחום ובעל זכויות הפקת ושאיבת מים מהכנרת ועל חלק מהמקרקעין שלה בנו והקימו המשיבים 2-4 ומר' יוסף ג'ינו (להלן: "ג'ינו"), מסעדה ובנייני עזר ללא היתר וללא זכות בדין.

עוד נטען, כי המבקשת הגישה תביעה כנגד ג'ינו שבמסגרתה הגיעה איתו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיו יש לפנות את הקרקעות והמסעדה. על פי הנטען לאחר הגשת פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצל"פ, פינה ג'ינו חלק מהשטח ובנה מסעדה חדשה על חלקה 30 שבבעלות המדינה, כאשר חלק ממנה בנוי ונמצא על חלקה 28 שבבעלות המבקשת. עוד נטען כי המשיבים השתלטו על חלקות 28,38 ו36 שבבעלות המבקשת והפכו אותן לחלק משטח המסעדה וחניון בתשלום לבאי המסעדה והחוף הסמוך לה.

לטענת המבקשת, טענות המשיבים האחד כלפי משנהו בתיק דנן, משליכות אור ומשפיעות עליה ועל זכויותיה הקנייניות במקרקעין.

בהתאם להחלטתי מיום 11.4.12 הוריתי על קבלת תגובת המשיבים לבקשה.

המשיבה מס' 1, בתגובה שהוגשה מטעמה, לא התנגדה לבקשה.

לעומת זאת, המשיבים 2-4 (להלן אף: "המשיבים"), בתגובתם לבקשה מיום 18.4.12, התנגדו לבקשה ועתרו לדחייתה.

במסגרת תגובתם הנ"ל נימקו המשיבים את התנגדותם בכך שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ולא צורפה לה כל אסמכתא מטעם המבקשת לתמיכה בעובדות הכלולות בבקשה.

לטענת המשיבים זכות העיון אינה מוחלטת ותקנה 4(ד) לתקנות קובעת כי לבית המשפט נתון שיקול הדעת האם להתיר עיון בתיקי בית משפט וזאת בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים הכוללים בין היתר, עניינו של מבקש העיון, עניינם של בעלי הדין, מידת האינטרסים המתנגשים והקצאת המשאבים הנדרשת לצורך התרת העיון.

המשיבים הוסיפו, כי במקרה דנן זכותם לפרטיות גוברת על האינטרס של המבקשת לעיין בתיק וכי התרת העיון תפגע בהם פגיעה בלתי מידתית, זאת לאור העובדה כי החומר המצוי בתיק אינו רלוונטי להליך אותו מנהלת המבקשת כנגד ג'ינו ואשר המשיבים אינו צד לו. לטענת המשיבים המדובר בהליך פלילי בעל רגישות אישית גבוהה אשר מתחזקת אל מול עקרון פומביות הדיון.

בהחלטתי מיום 18.4.12 הותרתי למבקשת להשיב לתגובת המשיבים.

ביום 30.4.12, הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיבים.

ביסוד התשובה עמדה המבקשת על מספר עקרונות חשובים המצדיקים להעתר לבקשה. המדובר הוא בעקרון פומביות הדיון, חובת ההנמקה, נטל השכנוע וחובת המתנגד לעיון.

לטענת המבקשת, זכות העיון ופומביות הדיון הובהרה בפסיקתו של בית המשפט העליון ונקבעו מספר רציונאליים העומדים ביסוד עיקרון זה. אלה הכוללים את ההכרה בזכות הציבור לדעת המבוססת על חופש הביטוי וחופש העיתונות, תרומתה של פומביות הדיון לשיפור איכות ההחלטה הניתנת בסיום ההליך וחשיבותו של עקרון זה ביצירת אמון הציבור ברשויות הציבור בכלל ובבתי המשפט, בפרט.

לעניין חובת ההנמקה ונטל השכנוע, הוסיפה המבקשת וציינה כי שאלת היקפה של חובת ההנמקה הוכרעה בפסיקה ונקבע כי הנטל לשכנע את בית המשפט כי אין לאפשר את העיון המבוקש, מוטל על המתנגד לו. בכלל זאת מוטלת על המתנגד החובה להבהיר באופן מנומק וקונקרטי כיצד הוא עלול להיפגע כתוצאה ממתן זכות העיון. בהעדר הסבר קונקרטי, כך נטען, יש לאפשר את העיון .

לטענת המבקשת, בתגובת המשיבים אין שום הסבר לפגיעה העלולה להיגרם להם כתוצאה ממתן ההיתר לעיין בתיק המשפט. הטענות אותן העלו המשיבים בתגובתם לבקשה הן כלליות למדי ואין בהן כדי להרים את הנטל המוטל על המשיבים.

המבקשת הוסיפה , כי במקרה דנן , מדובר בשאלה וסוגיה ציבורית בעלת חשיבות רבה לציבור בכלל ולמבקשת בפרט, המתייחסת למפגעים סביבתיים וציבוריים הנעשים ופוגעים בסביבה ובבריאות הציבור.

בהתייחסותה לטענת המשיבים לפיה, הבקשה איננה נתמכת בתצהיר, ציינה המבקשת כי שאלה זו נידונה בפסיקה ונדחתה, מה עוד שלשון התקנה אינה דורשת זאת.

לדעת המבקשת, זכות הציבור לדעת, החשיבות הציבורית, מעמדה של המבקשת וקניינה, זכויותיה במים כאמור, ההליכים המתנהלים בינה לבין המשיבים ובין המשיבים לבין עצמם, מצדיקים ומחייבים היעתרות לבקשה ואף לנוכח העובדה כי רשות העיון בתיקי בית המשפט ניתנת היום כדבר בשגרה וזאת בהיעדר טעם מיוחד האוסר זאת.